איגוד הכירורגים בישראל איגוד הכירורגים בישראל
בהסתדרות הרפואית בישראל
כולל 4 חברות בת ו-6 חוגים:
חברות הבת:
החוגים:
 
מחלות רב-תחומיות
 
הסיעוד והאחיות הכירורגיות
 
שיטות ההרדמה והברור הקדם-ניתוחי
 
המחלקות התת- כירורגיות
 
הכירורגים בקהילה
 
הכירורגים בצבא
 
המאבק הכירורגי הפרופסיונאלי


הנחיות חדשות בנושא ניתוחים פלסטיים לילדים ובני נוער
28/06/2017 15:58:34

אלגוריתם חדש לטיפול במחלת מפרקים דלקתית על-רקע טיפול המכוון כנגד נקודות בקרה חיסונית (Oncologist )
28/06/2017 15:37:45

שינויים גנטיים בתאי דם היקפיים מנבאים מחלת לב כלילית (N Engl J Med)
28/06/2017 15:30:29

יו''ר קואליציית קידום אורח בריא בפנייה תקיפה לממשלה: אסור, שסימון מוצרי המזון - יידחה!
27/06/2017 14:37:06

הערכות עדכניות אודות הסיכון למחלות ממאירות בנשאי BRCA (מתוך JAMA)
27/06/2017 13:45:02

ניתוח עשוי להקל על נוירופתיה סוכרתית עם דחיסה של עצבי רגליים (מתוך כנס ה-ADA)
27/06/2017 13:32:28

לקראת הדיון בבג''צ היום בעתירת הרופאים המתפטרים מהדסה - ''הארץ'' מדווח כי ''נשות הדסה'' ביקשו להדיח את המנכ''ל רוטשטיין לפני מס' חודשים
27/06/2017 10:22:17

בשנים האחרונות חלה עליה ניכרת בטיפול בתוספי ויטמין D (מתוך JAMA)
26/06/2017 19:06:00

תופעת ה-Fake Medical News /מאמרו של פרופ' מנחם חנני ב''הארץ''
25/06/2017 20:03:39

מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר שילוב שני טיפולים תרופתיים כנגד סרטן ריאות (מתוך הודעת ה-FDA)
25/06/2017 15:30:18

מחקר הניטור האפידמיולוגי של מפרץ חיפה יופסק (הודעת משה''ב והמשרד להגנת הסביבה)
25/06/2017 13:07:54

תוצאות טיפול באנטגוניסטים לאופיואידים להקלה על תסמיני גמילה (Cochrane Database Syst Rev)
23/06/2017 20:25:58

שיטות ההרדמה בכירורגיה כללית

להנחיות קליניות של איגוד הרופאים המרדימים בישראל - לחץ כאן!


ההרדמה (או אלחוש; בלועזית: אנסתזיה) היא פעולה מכוונת של ערפול חושים או חוסר הכרה הנגרמת בדרך-כלל על ידי מתן תרופות נרקוטיות, אשר פועלות לדיכוי מערכת העצבים, זאת כדי לאפשר טיפול בחולה או בפצוע ללא גרימת כאב, תוך שמירה על תפקוד תקין של מערכות הגוף.
בנוסף להרדמה בזמן ניתוחים, עוסקים ברפואת כאב, שהיא ענף ברפואה העוסק בשיכוך של כאבים חריפים וכרוניים.
ביצוע ההרדמה יכול להתבצע לרוב בעזרת תרופות נרקוטיות, ולעיתים רחוקות בדיקור, היפנוזה רפואית או שילוב של כמה מן השיטות.

נתונים היסטוריים
הפעם הראשונה בו הודגמה תכונתו המבורכת של האתר כחומר המאפשר לחסום את תחושת הכאב, להביא את האדם לחוסר הכרה זמני נעשה בעיר בוסטון בארצות הברית על ידי רופא שיניים בשם מורטון. זה היה ב 13 באוקטובר 1846 באולם הנקרא עד היום אולם האתר בבית החולים של מסוצוסטס. הידיעה על החידוש הזה התפשטה בעולם במהירות אדירה . לאחר שנתיים התגלה כוחו של הכלורפורום כחומר הרדמה על ידי גיממס יאנג סימפסון אשר אף השתמש בחומר להרדמת המלכה ויקטוריה בעת לידתה. האלחוש המקומי הראשון בוצע בשנת 1884 בעזרת החומר הנרקוטי קוקאין, ומשנת 1930 הוכנס לשימוש החומר פנטוטל (תיופנטל סודיום).

טרום הרדמה והרופא המרדים
את ההרדמה מבצע רופא מרדים - רופא אשר התמחה במשך 5 שנים בתחום זה בתום לימודי הרפואה. רופא זה נחשב למומחה רפואת חרום, ומאייש מחלקות טיפול נמרץ וחדרי טראומה. לאחר הכרות עם החולה, העבר הרפואי שלו וסוג הניתוח שהוא עתיד לעבור, קובע הרופא המרדים את סוג ההרדמה וחומרי ההרדמה שיינתנו למטופל. בטרם הניתוח מתחיל מוחדרים למטופל חומרי הרדמה, ובמהלך ולאחר הניתוח מערכות הגוף החיוניות מנוטרות על ידי הרופא המרדים בעזרת אמצעי ניטור משוכללים. בסיום הניתוח מוער החולה.

סוגי ההרדמה
באופן כללי, ישנם שלושה סוגי הרדמה: מקומית, אזורית (אפידורלית או ספינלית) וכללית (תוך-קנית, או עם מסכה גרונית-לרינגיאלית או מסכת פנים). לעתים ייתכן שילוב של סוגי הרדמה שונים כמו: כללית עם אזורית (משולבת), כללית (כרגיעה) עם מקומית, או שילוב של שתי הרדמות כאשר אחת ההרדמות אינה מצליחה או אינה מספקת כמו: הוספת הרדמה כללית בעקבות כישלון הרדמה אזוריות.

הרדמה מקומית (Local anesthesia)
מתן תרופה המשככת או מבטלת כאבים באזור הניתוח או האבחון. הרדמה זו מתבצעת על ידי הזרקת תכשירים לקרבת האזור המנותח, או הזלפת חומר מאלחש על גבי ריריות. פעולה זו מתבצעת בדרך-כלל על ידי המנתח עצמו, ללא צורך ברופא מרדים. הרדמות מקומיות משמשות לעתים קרובות גם בטיפולי שיניים, או בכריתות נגעים קטנים ושטחיים, במבוגרים. ניתן להפחית כאבים בביצוע האלחוש ע"י הוספת ביקרבונט , וניתן להקטין את הדימום בשדה הניתוחי עי הוספת אדרנלין לתמיסת האלחוש.

הרדמה אזורית (Regional anesthesia)
מתן תרופה המשככת או מבטלת כאבים באזור הניתוח. הרדמה זו מתבצעת על ידי הזרקת חומרים נרקוטיים אל עצבים או סביבם וגורמת לאלחוש של אזור מסוים בגוף. להרדמה אזורית יכולות להיות תופעות לוואי וסיבוכים אפשריים: תחושת אי-נוחות, לחץ, אי-תחושה, הגבלה בתנועה ושיתוקים חולפים באזור ההזרקה, זיהום מקומי, התפתחות מורסה, כאבי גב, כאבי ראש חדים או ממושכים ובמקרים נדירים - פגיעה קבועה בגפיים ובכיס השתן.

אלחוש אפידוראלי בהשוואה לאלחוש ספינאלי:
אלחוש פלג הגוף התחתון מושג ע''י הזרקת חומרי ההרדמה המקומית לחלל האפידוראלי הנמצא בסמיכות לשק הדוראלי המכיל את חוט השדרה והנוזל שסביבו, או לתוך השק ממש, אל נוזל השדרה.

בביצוע אלחוש אפידוראלי, תבוצע זריקת הרדמה מקומית באזור הגב התחתון לאחר רחיצתו. דרך האזור הרדום תוחדר מחט ויאותר המיקום והעומק של החלל האפידוראלי. דרך מחט זו, מוחדרת צינורית זעירה דרכה ניתן להזריק מנות של חומר מאלחש או לחברה לעירוי קבוע של חומר כזה.
לאחר הרדמה זו חש המטופל רדימות בפלג הגוף התחתון וחולשה מסוימת בגפיים תחתונות על פי ריכוז וכמות החומר שהוזרק.

באלחוש ספינאלי, מבוצעת פעולה דומה, על פי רב דרך מחט דקה וללא החדרת הצנתר (צינורית). עקב הזרקת החומר היישר לנוזל השדרתי, פעילות החומר מהירה יותר, הכמות הנדרשת קטנה יותר וחולשת השרירים שחש החולה הינה ניכרת.

בין תופעות הלוואי העלולות להופיע בסוגי אלחוש אלו, לבד מחולשת השרירים החולפת, יש לציין: ירידה בלחץ הדם, בחילה, גרד, אצירת שתן, רעד, כאב גב וכאב ראש. בסה''כ, השכיחות הכוללת של היארעות אחת מכל התופעות היא בסביבות 5%.

נדירות ביותר פגיעות עצביות קבועות ( ''שיתוק'' ) כתוצאה מדימום, זיהום, רעילות או נזק מכאני.
במיילדות (ראה בהמשך), קיימת נטייה להעדיף צורת אלחוש זו במצבים בהם היא ניתנת לביצוע, עקב היתרונות הבאים:
היולדת חווה את תהליך הלידה ומשתתפת בו.
הילוד סופג אל דמו כמות זניחה בלבד של חומרי הרדמה מן האם, ואינו ניזוק.
ניתן להמשיך האלחוש אל התקופה שלאחר הלידה במידת הצורך השיטה מתאימה ללידה רגילה, לידה בעזרת מכשור או ניתוח קיסרי.
שיטות אלחוש אילו אינם מתאימות למי שמסרב לביצוען, לבעלי נטייה לדמם, למטופלים אשר בהם קיימת סכנה ליציבות מערכת הלב וכלי הדם, ואלו אשר קיימת בהם עדות לזיהום.

הרדמה כללית (General anesthesia)
גרימת שינוי הפיך ומבוקר של מצב ההכרה, כך שהמטופל אינו מגיב לכאב ולגירויים חיצוניים. הרדמה זו מתבצעת על ידי הזרקת חומרים נרקוטיים למערכת הדם או החדרתם של גזי הרדמה למערכת הנשימה דרך צינור בקנה נשימה (טובוס) או מסכה. פעולה זו גורמת לירידה ברמת ההכרה, הרפיית השרירים והורדת תחושת הכאב. להרדמה הכללית יכולות להיות תופעות לוואי וסיבוכים: כאבי גרון, אי-נוחות בבליעה בעיקר כתוצאה מהאינטובציה, בחילות והקאות, נזק לשיניים ולקנה הנשימה כתוצאה מהחדרת המכשור הנחוץ להרדמה(אינטובציה), תגובה אלרגית חריפה, תסמונת החום הממאיר, הפרעות בתפקודי מערכות חיוניים ובמקרים נדירים אף מוות. במהלך ההרדמה הכללית מופסקת פעולות הנשימה ועל רופא המרדים לנטר ולהנשים את החולה בעזרת טובוס ומפוח הנשמה או מכונת הנשמה לאורך כול הניתוח

מטרות ההרדמה ותפקידי הרופא המרדים
לתהליך ההרדמה שלוש מטרות עיקריות:
1- מניעת כאב בזמן הניתוח ולאחריו (שיכוך כאבים, אנלגזיה).
2- מניעת תזוזה של המנותח בזמן הניתוח.
3- הרפיית שרירי המנותח, על מנת לאפשר למנתח לחתוך שרירים.

לא כל המטרות יכולות להיות מושגות על ידי כל שיטות ההרדמה בכל החולים. למשל, כדי למנוע תזוזה של מבוגר בניתוח קטן בעור, מספיק לבצע הרדמה אזורית. אולם, כדי למנוע תזוזה של תינוק בניתוח זהה, יש לבצע לרוב הרדמה כללית או לפחות על ידי טשטוש.

בנוסף למטרות שלשמן מתבצעת ההרדמה, הרופא המרדים אחראי בראש וראשונה על בטיחות המנותח, ועליו מוטלת ההתמודדות המיידית עם מצבי חירום המתרחשים בזמן הניתוח או מיד לאחריו, כמו למשל תסמונת חזה אוויר.

התאוששות
בתום הניתוח מפסיק הרופא המרדים את מתן תרופות ההרדמה. תהליך ההתעוררות נמשך מספר דקות חלקו הראשון, בדרך כלל עד שהמנותח מתחיל לנשום בכוחות עצמו, מתקיים בחדר הניתוח וחלקו השני, עד לחזרה למצב ההכרה המלא, מתקיים לרוב ביחידת ההתאוששות. במידת הצורך ניתנות לחולה תרופות משככות כאבים או נוגדי הקאה. לאחר ההתאוששות עובר החולה במידת הצורך להמשך השגחה וטיפול במחלקות אחרות.

מגוון התרופות להרדמה
הרדמה כללית היא דיכוי ערנות כתוצאה מדיכוי הפעילות המוחית. בשעת ההרדמה אין כאב, כיווץ שרירים אינו מופיע והמורדם נמצא במצב של שכחה.

מנגנון פעולת ההרדמה:
תרופות להרדמה מעכבות את הולכת הגירויים העצביים למוח ומדכאות את מרכז הערנות הנמצא במוח.

שלבי ההרדמה
שיכוך הכאב במורדם
עירור (הכרה מעורפלת)
הרדמה ניתוחית (המורדם רדום, לא חש בכאב, שרירי השלד מורפים, האישונים אינם מגיבים.
שיתוק המוח לטווח ארוך (נשימה מדוכאת ואינה מצליחה להתקיים בכוחות עצמה, לחץ הדם עובר שינויים)

משתנים בשלבי ההרדמה:
כמות הזמן העוברת בין מתן התרופה להרדמה
החזקת ההרדמה
כמות הזמן בין הפסקת מתן התרופה להתאוששות וההתעוררות

תרופות בשאיפה:
גז צחוק (Nitrous Oxide)‏ - גז בעל השפעה מהירה אך בניגוד לה מאוד חלשה. הרדמה ניתוחית אינה מושגת על ידי גז זה בלבד: הגז אינו גורם להרפיית השרירים, דיכוי נשימתי ודיכוי לבבי. הגז משמש בדרך-כלל לרפואת שיניים.

הלוטן (Halothane) - נוזל נדיף בעל ריח נעים תרופה זו היא בשימוש רחב, אך היא מאוד מסכנת: ישנו סיכון ללקות בנזק כבד חד, אמנם נדיר אך מאוד מסוכן.

תרופות שונות אחרות: Enflurane , Desflurane , Sevoflurane

תופעות לוואי של קבוצת תרופות זאת: האטת קצב לב, עוצמת כיווץ לב נמוכה, דיכוי נשימה, דיכוי מח העצם(לפעמים), פגיעה כבדית, תת לחץ דם, חום ממאיר.

חומרי הרדמה תוך-ורידיים:
Thiopental - מסיסת שומן, חודרת למוח בנקל ואז מרדימה, לאחר כניסתה למוח עוברת פיזור מחדש וכתוצאה מכך נכנסת לרקמות שומניות ומצטברת שם. זמן ההשפעה הוא כ-20 שניות. הרדמה זו היא לניתוחים קצרים.

Methohexital-ו-Propofol - זמן ההשפעה כ-40 שניות זוהי תרופה יעילה מאוד לחולים הנוטים ליתר חום ממאיר

Etomidate - תרופה שאינה מורידה כמעט לחץ דם, אינה מעלה לחץ דם תוך גולגולתי, זמן קצר עד להשפעה, מערכת הנשימה כמעט שאינה נפגעת. שמישה בעיקר לחולים המאושפזים במחלקות לטיפול נמרץ כאשר אין רוצים ליצור נזק נוסף לנזק שבשלו הם מאושפזים.

Ketamine - התרופה גורמת לאחריה להזיות, סיוטים, נדודי שינה וזאת בגלל שזרימת הדם למוח גוברת.

Midazolam - לרוב בשימוש בביצוע בדיקות גסטרוסקופיות ובטיפול טרום אלחושי. התרופה גורמת לשכחה לאחר שנתנה.

Droperidol and Fentanyl - השילוב בין שתי התרופות הללו מאפשר למטופל להגיב לפקודות, הוא אינו חש כלל בכאב ואין הוא זוכר את הטיפול שעבר. זוהי הרדמה המשומשת לרוב בצנתורים

הרדמה מאוזנת
שילוב של שניים ויותר מחומרי ההרדמה כדי להפחית את המינון
שימוש במשתק שרירים לתווך קצר, בנוסף לחומר ההרדמה
שימוש באופיואיד להרגעת הכאב
שילוב בין הרדמה ורידית להרדמה בשאיפה
תרופות נוגדות הקאה או נוגדות צרבת בנוסף לצום לפני ההרדמה
תרופות המשמשות כנגד גודש בריאות

הטיפול לפני ואחרי הרדמה
תרופת טשטוש לרוב משומשת כדיי לקצר את שלב 2 של ההרדמה הוא שלב העירור.
טיפול באטרופין למניעת גודש בריאות ולהגברת קצב לב
טיפול בפרומתאזין כדי להפחית בחילה והקאה לאחר הניתוח, ולהפחית רגישות יתר

שיטות שיכוך כאב לאחר ניתוח.
למטופלים אשר לגביהם צפוי כי יסבלו מכאבים ניכרים או מגבלה קשה על רקע כאב לאחר הניתוח תוצע אחת האפשרויות הבאות לשיכוך הכאב:

במידה שייתן החולה הסכמתו ומיקום הניתוח ומצבו של החולה מאפשרים, יותקן עירוי לחלל האפידוראלי. החולה יחובר למכשיר המזליף חומרי אלחוש ברציפות לאחר הניתוח, כך שלא יחוש כאבים מפלג הגוף המנותח. שיטה זו מתאימה במיוחד לניתוחי גפיים תחתונות, בטן וחזה. ברוב המקרים ניתן להפסיק לאחר יומיים את הזילוף ולעבור לשיכוך כאבים בתרופות דרך הפה.
השיטה מאפשרת לחולה ניידות במיטתו ללא תחושת כאב ניכרת ויכולת טובה לנשום ולהשתעל, מה שיסייע במניעת סיבוכים נשימתיים וסיבוכי קרישת דם.
כמו כן, אין תלות בצוות המחלקה לשם קבלת משככי כאבים.

חולים הבוחרים בשיכוך כאב תוך ורידי (בתנאי שהניתוח ומצב החולה מתאימים), יצוידו במזרק אוטומאטי למתן משככי כאב למשך שהותם במחלקה.
בשיטה זו מוטען מזרק המכיל חומרים לשיכוך כאבים על גבי מכשיר המזליף בשליטת המטופל ולפקודתו, מנת חומר אל תוך הוריד.
המכשיר מתוכנת מראש ע''י המרדים כך שלא יוכל לתת יותר מכמות נתונה של חומר, וזאת לשם בטיחות התפעול.
בין תופעות הלוואי שניתן לחוש בשימוש בשיטה זו: רדימות וטשטוש, בחילות והקאות, גרד, אצירת שתן ועצירות, נשימה רדודה ואיטית.
השיטה מתאימה כמעט לכל סוגי הניתוחים המצריכים טיפול אינטנסיבי בכאב.
לא ניתן ליישם השיטה בחולים הרגישים לתרופות נרקוטיות, במחוסרי הכרה ובילדים עד גיל בית ספר.
במקרים מיוחדים, ניתן לתדרך צד שלישי (הורה למשל) להפעלה של המכשיר אך הדבר פוגם ביעילות ובטיחות השיטה.

הרדמות בנשים בהריון או יולדות, ילדים, וחולים עם סיכון ניתוחי מוגבר

אפידורל לנשים בהריון או בשלבי הלידה (אלחוש אפידוראלי)
אלחוש אפידוראלי (אפידורל) הוא זריקה שנועדה להקטין את הכאבים אותם תחושי בזמן השלב השני של הלידה. הזריקה עוצרת את אותות הכאב העושים דרכם מאזור צוואר הרחם דרך עמוד השידה אל המוח. שיטה זו היא הטובה ביותר הקיימת כיום לאלחוש בעת לידה טבעית.
שמו של האפידורל נובע מכך שחומר ההרדמה מוזרק אל החלל האפידוראלי, הוא החלל המקיף את תעלת העצבים של חוט השדרה.
יתרון חשוב של האפידורל הוא שבמידה והמטופלת תצטרך לעבור ניתוח קיסרי דחוף לאחר מתן האפידורל, אז כנראה שלא תצטרך לעבור הרדמה כללית, אלא פשוט יגבירו את האלחוש האפידוראלי.
במצב אידיאלי, כמות החומר שהוזרקה מונעת את מעבר הכאב בעצבים, אך עדיין מאפשרת שליטה של המוח על הרגליים. אך מה לעשות, לא תמיד הדברים מצליחים עד הסוף, אז יתכן כי בסוף הזריקה המטופלת תתקשה להזיז את רגליך, מצב שיחלוף במהרה.
כיצד מתבצע אפידורל
העצבים הראשונים המושפעים מן האפידורל הם העצבים המשמשים לשמירת לחץ הדם התקין בגוף. לכן, לפני שנותנים זריקת אפידורל, חייבת האישה לקבל עירוי של ליטר נוזלים, כדי לשמור על לחץ הדם לאחר הזריקה. החדרת הנוזלים לוקחת זמן (כ-20 דקות), אך רק לאחריה ניתן לקבל את הזריקה.

כדי לקבל את הזריקה, המטופלת תתבקש לשבת כפופה, או לשכב בתנוחת עובר על צידך, כשהיא מפנה את הגב אל הרופא המרדים. הרופא יחטא את האזור היטב, ואז יזריק אליו חומר הרדמה מקומית.

זריקת האפידורל עצמה כוללת החדרה של מחט חלולה על ידי הרופא אל החלל האפידוראלי בחלקו התחתון של עמוד השדרה, דרכה מוחדרת צינורית פלסטיק. המחט החלולה מוצאת מן הגוף, והצינורית נשארת במקומה. דרך הצינורית מוזרק חומר מרדים החוסם את דרכו של הכאב מן החלק התחתון של הגוף אל המוח.

כמות חומר ההרדמה וריכוזו מותאמים על ידי הרופא המרדים לכל אישה ואישה או מטופל, בהתאם לאורך הצפוי של הניתוח או לשלב הלידה בו ניתן האלחוש. מרגע הזריקה ועד לתחילת ההרדמה יעברו כ-15 דקות.

ברוב בתי החולים יחובר אל הצינורית מזרק הנמצא בתוך מכשיר, הדואג להזרקה קבועה אוטומטית של חומר ההרדמה. התערבות רופא נדרשת רק במידה והחומר במזרק נגמר, וצריך להחליף את המזרק. למכשיר יש כפתור עליו י/תוכל המטופל/ת ללחוץ במידה והוא/ היא מעוניינת בהגברה רגעית של ההרדמה - כפתור זה בנוי כך שלא יאפשר לבקש מנה גדולה מדי. המכשיר יתחיל לצפצף ברגע שיגמר החומר במזרק.
אין להיכנס לפאניקה, ייקח זמן רב עד שההרדמה תעבור, כך שיש מספיק זמן להחליף את המזרק.
הצינורית תושאר בגופך במהלך כל הלידה, ותוצא רק כשעתיים מתום הלידה.
לאחר מתן האפידורל בד"כ לא ניתן לרדת מן המיטה אל המקלחת או השירותים. כמו-כן, המטופלת תושאר עם חיבור רצוף אל מוניטור. בנוסף, בשל הסכנה של נפילת לחץ דם, יבדקו את לחץ הדם לעיתים תכופות.

מתי לבצע אפידורל
בטכניקת האפידורל ניתן להשתמש במהלך כל שלבי הלידה, אך ישנן מספר סיבות מדוע כדאי להמתין מעט עד לבקשת האפידורל.

סיבות מדוע כדאי להמתין עם האפידורל עד תחילת שלב הלידה הפעילה (השלב השני):
משך הזמן בו ניתן להישאר תחת אלחוש אפידוראלי הוא מוגבל (שני מזרקים). במידה ועבר התחום המותר, ועדיין לא ילדה, היולדת עלולה למצוא עצמה יולדת ללא אלחוש אפידוראלי.
האפידורל עלול להאריך את השלב הראשון של הלידה, ולהאט את התקדמות הלידה.
מרגע שתינתן זריקת אפידורל, לא ניתן עוד לרדת מן המיטה להתקלח או לשירותים. במידה ותרצה לתת שתן, הדבר יעשה באמצעות קטטר אותו תחדיר המיילדת לריקון שלפוחית השתן.
מרגע שניתנה זריקת אפידורל, תצטרך להיות תחת מוניטור (ניטור לב עובר) רצוף.

סיכונים בביצוע אפידורל
החלל האפידוראלי דק מאד, ולכן חשוב מאד שלא לזוז בעת החדרת המחט, מאחר ודקירה של הדורה עלולה לגרור כאבי ראש בתום הלידה.
יש המאמינים כי עם זריקת אפידורל, קשה יותר ללחוץ במהלך הלידה, מה שמגביר את הסיכון לביצוע לידת מכשירים.
חשוב לזכור - החומר של האלחוש האפידוראלי איננו עובר אל התינוק.

מתי לא יבוצע אפידורל- הסיבות בגללן לא יבוצע אפידורל הן:

האישה ביקשה לא לקבל אלחוש אפידוראלי.
ההחלטה על ביצוע אפידורל התקבלה מאוחר מדי, והלידה תגיע לפני שהאפידורל ישפיע (נדרשות כ-45 דקות מן ההחלטה על ביצוע אפידורל עד שהוא מתחיל לפעול).
האישה סובלת מבעיות קרישת דם.
האישה לוקחת תרופות נוגדות קרישת דם (כולל אספירין).
האישה סובלת מזיהום עור באזור הגב התחתון.
האישה סובלת ממחלת עצבים.
האישה אלרגית לחומר ההרדמה (מספיק שקיבלת הרדמה מקומית אצל רופא שיניים כדי לדעת שאת לא אלרגית).